וואו, איזה עונה הזויה זאת הייתה. הפועל חולון סיימה אתמול רשמית את עונת 2019-20 במשחק שכמו העונה כולה, התנהל כמו רכבת הרים. גלבוע הובילה בתחילתו, חולון נטלה את ההובלה ברבע השני והשלישי, היתרון עבר מצד לצד ברבע האחרון עד שגלבוע ברחה מעט וחולון לא הספיקה לחזור. כמו במשחקים הקודמים, בתחילת המשחק להתקפה החולונית לקח זמן להתעורר כשגלבוע עלתה ל-7:2. ג'ימי הול קלע את 6 הנקודות הראשונות של חולוניה, הובר צימק ל-10:8. קולמן מהקו ולאב מחצי מרחק עלו גם הם על הלוח והשוו ל-12 לכל, אך גלבוע

במגיפת הקורונה, כל מי שעושה בדיקת קורונה מקווה שתחזור תוצאה שלילית. בחולון של ליגת הקורונה שניצחה לראשונה במשחק הקודם, לא רצו לחזור לתוצאות השליליות של הבית העליון אך זה בדיוק מה שקרה. ממש כמו במשחקים מול מכבי תל אביב, חולון עוד הובילה ברבע הראשון, נלחמה ברבע השני, התפרקה לחלוטין ברבע השלישי והרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד. זה נגמר עם 99:65 לגלבוע/גליל. המשחק החל כמו המשחק הקודם - לא טוב עבור חולוניה, שנתקעה על 2 נקודות ב-4 וחצי הדקות הראשונות של המשחק. בצד השני ההגנה שוב ל

הפועל חולון הגיעה מהמקום הרביעי במומנטום שלילי ביותר עם 7 הפסדים מ-7 משחקים בבית העליון של ליגת הקורונה והפסדים בהפרש ממוצע של 23.5 נקודות. למעשה חולון הייתה הקבוצה היחידה שלא ניצחה מאז הליגה חזרה כשהנצחון האחרון הושג לפני 4 חודשים ו-8 ימים תמימים. גלבוע/גליל הייתה תמונת המראה המושלמת של חולון כשהשיגה 7 נצחונות מ-7 משחקים בהפרש ממוצע של 8 נקודות, ושיחקה בצורה מלהיבה ותוססת. לא הרבה אנשים האמינו שחולון תנצח את גלבוע/גליל, שלא לדבר על לנצח את הסדרה. גם עבדכם הנאמן לא היה מהמאמי

הפועל חולון הייתה תחרותית במשחק הקודם מול ירושלים וגרמה לאדומים מהבירה להזיע, אולי במשחק היחיד בבית העליון שהיה מעט צמוד. לא הפעם. הפעם המשחק נראה כמו משחק גביע בין קבוצת צמרת בליגת העל לקבוצת תחתית בליגה הלאומית, כשחולון לא הייתה קרובה בכלל לדגדג את ירושלים בדרך ל-102:67 מביך. חוץ מהול שהיה נקודת האור כהרגלו, אף שחקן בצהוב-סגול לא ממש היה ברמה. המשחק התחיל עם 5:0 מהיר לירושלים בדמות שלשה והטבעת האלי-הופ שסימנו על ההמשך. הול החזיר הטבעה בצד השני מאסיסט של הובר, אבל ירושלים פש

מה שהכי מבאס בקורונה זה שאי אפשר לצאת ולבלות כמו בפעם, בערבים ובכלל. מן תקופה כזאת של אוסף של ערבים אבודים. ההרגשה של הפועל חולון של עידן פוסט-קורונה היא פחות או יותר זהה, כשפחות או יותר כל ערב של כדורסל הוא ערב אבוד. ההרגשה של חולוניה מול ראשון לציון החזקה, לא הייתה שונה. חולון פגשה את הכתומים ללא שליש קבוצה: דזי וושינגטון המאכזב שוחרר, פניני ואוחיון נעדרו וטרוצקי עדיין בבידוד. במחצית הראשונה חולון עוד נתנה פייט, אבל ברבע השלישי - כמעט כרגיל במשחקי חולון בבית העליון - היריבה

בסוף רבע הראשון חולון הובילה בנקודה באופן מפתיע, במחצית מכבי כבר הפכה, בסוף הרבע השלישי הפער עמד כבר גדל לסביבות ה-20 נקודות ועד לסיום צמח וצמח כשמכבי תל אביב קולעת מספר תלת ספרתי של נקודות ואילו חולון לא מגיעה אפילו ל-70 כשהנקודת האור הוא ג'ימי הול. נשמע כמו תיאור המשחק של חולון מול מכבי תל אביב מלפני שבוע וחצי שנגמר ב-103:65 מביך? לא רק. הערב במשחק שנראה כמעט כמו שידור חוזר, ניצחה מכבי תל אביב בתוצאה 100:69. גל שני אם תרצו. ג'ימי הול שוב היה נקודת האור עם 18 נקודות ו-9 רי

הפועל חולון של עידן הקורונה היא לא אותה קבוצה כידוע, לעומת זאת שהייתה לפני הקורונה. אמש אירחה חולוניה את הפועל ירושלים החזקה, ולראשונה הראתה סימנים של תחרותיות וספורטיביות כשגרמה ליריבה הספורטיבית הגדולה להזיע כדי לנצח 93:81. אז נכון שהרבע הראשון היה חלש וזה עדיין לא לגמרי זה, אבל יש רואים שיפור משמעותי ביחס למשחקים הקודמים, ועל כך יש לברך. מי שהראה את השיפור המשמעותי ביותר היה ג'רמיין לאב שסיים עם לא פחות מ-31 נקודות והיה המוציא לפועל העיקרי של חולוניה. ג'ימי הול ושאבון קול