וואו, איזה עונה הזויה זאת הייתה. הפועל חולון סיימה אתמול רשמית את עונת 2019-20 במשחק שכמו העונה כולה, התנהל כמו רכבת הרים. גלבוע הובילה בתחילתו, חולון נטלה את ההובלה ברבע השני והשלישי, היתרון עבר מצד לצד ברבע האחרון עד שגלבוע ברחה מעט וחולון לא הספיקה לחזור. כמו במשחקים הקודמים, בתחילת המשחק להתקפה החולונית לקח זמן להתעורר כשגלבוע עלתה ל-7:2. ג'ימי הול קלע את 6 הנקודות הראשונות של חולוניה, הובר צימק ל-10:8. קולמן מהקו ולאב מחצי מרחק עלו גם הם על הלוח והשוו ל-12 לכל, אך גלבוע לא נתנה לנמרים להשלים מהמפך. הובר מצא את הול להאלי-הופ יפיפיה, פניני הציג מהלך טיפוסי של סל ועבירה אך בצד השני ההגנה החולונית נתנה שלשות פנויות לגלבוע שניצלה זאת כדי לעלות ליתרון 23:16, פסק זמן חולוני. המומנטום של הצפוני

במגיפת הקורונה, כל מי שעושה בדיקת קורונה מקווה שתחזור תוצאה שלילית. בחולון של ליגת הקורונה שניצחה לראשונה במשחק הקודם, לא רצו לחזור לתוצאות השליליות של הבית העליון אך זה בדיוק מה שקרה. ממש כמו במשחקים מול מכבי תל אביב, חולון עוד הובילה ברבע הראשון, נלחמה ברבע השני, התפרקה לחלוטין ברבע השלישי והרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד. זה נגמר עם 99:65 לגלבוע/גליל. המשחק החל כמו המשחק הקודם - לא טוב עבור חולוניה, שנתקעה על 2 נקודות ב-4 וחצי הדקות הראשונות של המשחק. בצד השני ההגנה שוב לא נראתה טוב ואפשרה לגלבוע/גליל לעשות סלים קלים מדי מה שהביאו ליתרון 10:2 למקומיים ופסק זמן מוקדם של שרף. חולון חזרה טוב עם 2 נקודות של קולמן מהקו ו-2 של הובר שצימק ל-10:6. קולמן הדגים גם יד רכה מחוץ לקשת וגיא פניני חיקה

הפועל חולון הגיעה מהמקום הרביעי במומנטום שלילי ביותר עם 7 הפסדים מ-7 משחקים בבית העליון של ליגת הקורונה והפסדים בהפרש ממוצע של 23.5 נקודות. למעשה חולון הייתה הקבוצה היחידה שלא ניצחה מאז הליגה חזרה כשהנצחון האחרון הושג לפני 4 חודשים ו-8 ימים תמימים. גלבוע/גליל הייתה תמונת המראה המושלמת של חולון כשהשיגה 7 נצחונות מ-7 משחקים בהפרש ממוצע של 8 נקודות, ושיחקה בצורה מלהיבה ותוססת. לא הרבה אנשים האמינו שחולון תנצח את גלבוע/גליל, שלא לדבר על לנצח את הסדרה. גם עבדכם הנאמן לא היה מהמאמינים, בטח כשחולון פיגרה ב-19 הפרש ברבע השני. אבל הפועל חולון זה מועדון מסוג אחר: משהו ב-DNA של המועדון גורם לכל מי שלובש צהוב-סגול להתעלות ברגעי המאני-טיים. לא סתם השגנו כך עליות ליגה, אליפות ו-2 גביעים. כך עם הגב לקיר,

הפועל חולון הייתה תחרותית במשחק הקודם מול ירושלים וגרמה לאדומים מהבירה להזיע, אולי במשחק היחיד בבית העליון שהיה מעט צמוד. לא הפעם. הפעם המשחק נראה כמו משחק גביע בין קבוצת צמרת בליגת העל לקבוצת תחתית בליגה הלאומית, כשחולון לא הייתה קרובה בכלל לדגדג את ירושלים בדרך ל-102:67 מביך. חוץ מהול שהיה נקודת האור כהרגלו, אף שחקן בצהוב-סגול לא ממש היה ברמה. המשחק התחיל עם 5:0 מהיר לירושלים בדמות שלשה והטבעת האלי-הופ שסימנו על ההמשך. הול החזיר הטבעה בצד השני מאסיסט של הובר, אבל ירושלים פשוט עשתה סלים קלילים וטסה לפער דו ספרתי של 12:2 אחרי 2 דקות וחצי בלבד, פסק זמן של עמית שרף. בלתי ספורטיבית של פניני מיד לפני פסק הזמן השאירה את הכדור אצל ירושלים שניצלה זאת בשביל 5 נקודות בהתקפה אחת שקבעו 17:2 מביך אחרי פ

מה שהכי מבאס בקורונה זה שאי אפשר לצאת ולבלות כמו בפעם, בערבים ובכלל. מן תקופה כזאת של אוסף של ערבים אבודים. ההרגשה של הפועל חולון של עידן פוסט-קורונה היא פחות או יותר זהה, כשפחות או יותר כל ערב של כדורסל הוא ערב אבוד. ההרגשה של חולוניה מול ראשון לציון החזקה, לא הייתה שונה. חולון פגשה את הכתומים ללא שליש קבוצה: דזי וושינגטון המאכזב שוחרר, פניני ואוחיון נעדרו וטרוצקי עדיין בבידוד. במחצית הראשונה חולון עוד נתנה פייט, אבל ברבע השלישי - כמעט כרגיל במשחקי חולון בבית העליון - היריבה כבר הייתה גדולה על הסגולים. זה נגמר ב-98:81 לראשון לציון. ג'ימי הול היה טוב כהרגלו כשסיים עם דאבל דאבל של 20 נקודות ו-14 ריבאונדים, ואליו הצטרפו הפעם לאב והובר שהיו טובים גם כן, אבל כאמור היריבה הייתה גדולה על הנמרים. פ

בסוף רבע הראשון חולון הובילה בנקודה באופן מפתיע, במחצית מכבי כבר הפכה, בסוף הרבע השלישי הפער עמד כבר גדל לסביבות ה-20 נקודות ועד לסיום צמח וצמח כשמכבי תל אביב קולעת מספר תלת ספרתי של נקודות ואילו חולון לא מגיעה אפילו ל-70 כשהנקודת האור הוא ג'ימי הול. נשמע כמו תיאור המשחק של חולון מול מכבי תל אביב מלפני שבוע וחצי שנגמר ב-103:65 מביך? לא רק. הערב במשחק שנראה כמעט כמו שידור חוזר, ניצחה מכבי תל אביב בתוצאה 100:69. גל שני אם תרצו. ג'ימי הול שוב היה נקודת האור עם 18 נקודות ו-9 ריבאונדים, אך כשטרוצקי בבידוד וחולון לא מסוגלת להתמודד בצבע או בכלל מול מכבי תל אביב החזקה, זה פשוט לא היה כוחות. דזי וושינגטון הזר המאכזב שעל הנייר היה אמור להיות שחקן מוביל בחולון של ליגת הקורונה, שוב לא עשה שום דבר במש

הפועל חולון של עידן הקורונה היא לא אותה קבוצה כידוע, לעומת זאת שהייתה לפני הקורונה. אמש אירחה חולוניה את הפועל ירושלים החזקה, ולראשונה הראתה סימנים של תחרותיות וספורטיביות כשגרמה ליריבה הספורטיבית הגדולה להזיע כדי לנצח 93:81. אז נכון שהרבע הראשון היה חלש וזה עדיין לא לגמרי זה, אבל יש רואים שיפור משמעותי ביחס למשחקים הקודמים, ועל כך יש לברך. מי שהראה את השיפור המשמעותי ביותר היה ג'רמיין לאב שסיים עם לא פחות מ-31 נקודות והיה המוציא לפועל העיקרי של חולוניה. ג'ימי הול ושאבון קולמן חזרו ליכולת הטובה שלהם, ואילו הישראלים הפעם פחות נתנו את הטון. על הרבע הראשון אין הרבה מה לדבר. חולוניה פתחה בצורה מזעזעת ונקלעה לפיגור 16:2 תוך קצת יותר מ-4 דקות, עוד לפני שהתחילה לשחק. קולמן קלע את 5 הנקודות הראשו